כי גם אני רציתי להיות בוקי

הצבא ממשיך לדכא לי את החשק היצרתי והבלוג נכנס שוב לתקופת יובש. אבל לא לדאוג! הבוקי ממשיך לראות סדרות ולאסוף חומר לפוסטים שרוב הסיכויים יכתבו מתישהו אחרי אוקטובר 2010.

חדשות אין הרבה. אבל ידיעה מרעישה: ישראלית ניצחה בתחרות קוספליי כלשהי בחו”ל. (מקשר ללא בושה)

פרויקט הטרה נכנס למלוא הפעולה כאשר החלק הראשון מהתוכנית התלת שלבית בוצע: ENTER APOLLO, הראשון מבין שלושה כוננים נקנה כחלק מלחץ פסיכולוגי שהפעלתי על עצמי. למרות שהמחיר עדיין לא הגיע ליעד הרצוי כבר נכנסתי למצב מחשבתי של “אני לא יכול לצרובף גם ככה אני עוד מעט מעביר הכל לכוננים ניידים”. דבר זה גרם למילוי כל הכוננים הנוכחים וחוסר יכולת להמשיך בתחביבי העכשיווי (למרות שעדיין יש לי מה לראות). עכשיו שקניתי את APOLLO הצלחתי לנקות נתח נכבד מהמחשב והכונן הנייד הישן שלי (שעכשיו ידוע יותר כREI) וכן להשיג סדרות נוספות מהקומדור. כמובן עכשיו מסתבר שכבר מילאתי כשליש מהכונן החדש וזה מבלי להוריד הרבה דברים חדשים. זצובושיטה. בנוסף יש לי גם חמישה ימים רצופים של אנימו לצפיה. אני לא יודע אם לשמוח או לבכות.

בנוסף נסיון מרתון נוסף של G פייטר גאנדם נכשל. הסדרה הזו קשה לצפיה בעיקר אצל עבדיכם הנאמן וטרול נוסף. יקום גאנדם זה מתאר עולם שבו השליטה על העולם והמושבות נקבעות דרך תחרויות גאנדם. אך לגיבורנו, דומון קאשיו, יש מניע חשוב יותר מאשר לזכות בשביל מדינתו בתואר הנכסף. האנימציה ירודה, העלילה גרועה, ושילוב עם כוחות פנימיים שיותר מזכירים נארוטו מאשר את גאנדם סיד לא גורמים לסדרה להיות גבוה יותר במדד. בנוסף המשפטים המגוחכים ורצינות היתר מקשה על צפיה רצופה. לפחות ראינו את הגאנדם של הולנד.

לפחות שני דברים חייוביים יצאו מהדבר הזה: אחד, התחלתי לראות טורן A גאנדם. למרות ששותפי הטרול מוצא גם את סדרה זו קשה לצפיה, אנוכי נהנה מצפיה בסדרה זו ויש תחושה של אפיות שאני מרגיש בסדרה זו. הטרול מכחיש.

דבר שני הוא פרויקט שמשך את עיני הטרול ושלי כאשר נסינו להתחמק מצפיה בG גאנדם: סרטוני יוטיוב המראים מדד של אנשים רנדומליים באינטרנט של הסדרות שהם חושבים לטובות ביותר. 100 במספר. כמובן שחילוקי דעות ביננו ליוצרים גרם גם לנו לרצות וליצור מדד משלנו אז החלטנו להקים אחד משל עצמינו. ועוד אחד שהוא רק שליP:. אז היכונו לביאת “מדד הגרבובן ל100 סדרות האנימו הטובות ביותר”, ו”100 הסדרות האנימו הטובות ביותר לפי השקפתו של הבוקי”. כחלק מפרוקטים אלו (הכוללים גם מציאת שמות יותר טובים) יוחלטו מדד הסדרות הטובות ביותר על פי דעתנו ועיבודם לסדרה של סרטוני ווידאו שיועלו ליוטיוב ושרתים נוספים לצפיה נרחבת של אנשי העולם. מקווה לתמיחתכם הרבה.

ולהנאתכם עוד מספר סדרות שהתחלתי לאחרונה:

Nodame Cantabile- נגן פסנתר וכינור שחצן ומוכשר פוגש נערה המוכשרת גם היא בנגינה על פסנטר ומחליט לרדוף אחרי חלומו כמנצח. ציפיות טובות.

Jigoku Shoujo Futakomori- סדרת המשך לנערת הגהנום וקו החם לגיהנום למתן נקמות אישיות. מנה נוספת של נוטו מאמיקו, דמויות עם עיניים מפחידות, ושלל אנשים המחפשים את הנקמה המוגשת קר. גם ציפיות טובות. ברגע שאני אפסיק לפחד מהילדה הקטנה והמוזרה שהכניסו לשם.

בתקווה שהפוסטים הבאים יכללו עוד סדרות שסיימתי, הבוקי.

פתאום נגמר לי הסוף שבוע בלי שהספקתי לעדכן. נו טוב, עכשיו יש עדכון נורמלי. כמעט.

Macross 7- שלושים וחמש שנה לאחר אותה מלחמה אפית בין הזנטרדי לגזע האנושי ב2010, שבה ניצחו רק בזכות שיריה של לין מינמיי שריגשו את האויב חסר התרבות (מה שגם אפשר לבני האדם לקרוע להם את הצורה) יצאו יחד אל החלל העמוק בני האדם והזנטרדי במטרה ליישב כוכבים נוספים. אחד מאותם ציי ענק אלו הוא המאקרוס 7, שליבה היה בספינת החלל סיטי 7, היכולה לאכלס עד מליון איש. 7 שנים אחרי שיצאה למסעה נתקלו באויב חדש ומסתורי המשאיר את קורבנותיו חיים אבל דמוי צמח וחסרי רצון לחיות. בנוסף לאיום החדש טייסי הקרב צריכים להתמודד עם בעיה נוספת: ניקיי באסארה, טייס גאון במטוס קרב חדשני שכל מטרתו היא לגרום לאויב ולנו לשמוע את שיריו כאחד ולרגש אותם. בנוסף באסארה חבר בלהקת הרוק “פייר בומבר” ביחד עם ריי לאבלוק, טייס קרב לשעבר, ויפידס, זנטרדי שקטה בעלת רצון לתופף על כל דבר, ומיליין פלייר ג’נייוס שהיא לא אחרת מאשר ביתם של ראש העיר מיליין והקפטן של הצי מקסמיליאן ג’נייוס הידועים מהסדרה הראשונה וגם הזוג הראשון שאיחד בין הגזע האנושי לזנטרדי. בראשו של בסרה רק מחשבה אחת: לשיר רוקנרול כל כך חזק עד שיוכל להזיז הר.

מאקרוס 7. הסכיתו לשירי!

אני חייב לציין שזו הסדרה הראשונה מאז מאקרוס זירו מהסאגה הזו שממש נהנתי ממנה. בהתחשב במצבי הצבאי הצלחתי לסיים את הסדרה הזו בפרק זמן של שבועיים, לעומת מאקרוס+ שלקח לי חודש לסיים רק 4 פרקים. אהבתי את עיצוב הדמויות ובעיקר זו של מליין שבה את ליבי. בנוסף זו אחת הסדרות בה היוצרים משקיעים ויוצרים כמה סטים של בגדים לאדם (בניגוד להרבה סדרות אחרות שהגיבור לובש את אותה החליפה אפילו שהוא ישן, גם אם זה כולל מגיני כתפיים), האנימציה סבירה לשנת 94 (אם כי אני חייב לציין לטובה את החלקים בהן “הראו קטעים” מהסדרה הראשונה), אבל אחד הדברים שממש אהבתי בסדרה היה הפסקול, שכמובן בגללו איך שסיימתי את הסדרה “רכשתי דיגיטלית” את כל הOST של הסדרה (כולל של הסדרות הקודמות בסאגת מאקרוס). לצערי כמו כל סדרה שבה הגיבור נלחם עם מוזיקה הסוף די קיטצ’י, אבל זה לא מונע ממני להעניק לה 8 בסולם בוקי.

מסתבר שכוחי כלה עלי רק אחרי תקציר אחד. אז תהנו ממנו בנתיים עד לעדכון הבא. מהבוקי.

אני מקדיש את הפוסט הזה לאבגני גונסו, שהעביר את הבלוג שלו לאתר חדש ועצמאי, ושמעודד אותי (או ליתר דיוק לוחץ עלי) להמשיך ולרשום בבלוג הזה.

למי שלא יודע, חזרתי לצבא אחרי שהחלטתי להפסיק עם הלימודים בעתודה. אז בנתיים סיימתי טירונות, אני לוחם נ”מ מוסמך (דפוקים בראש מי שהסכים להסמיך אותי) ואני מוצב איפשהו בדרום ובדיוק חזרתי משבועיים של פריסות קורס קצינים, מה שאומר קריעת תחת והרבה שמירות. בזמן השמירות יצא לי לחשוב הרבה על הבלוג הזה והעובדה שהוא מעט מוזנח, אז התחלתי לכתוב קצת פוסטים בזמן השמירות. בגלל שמאוחר בלילה ברגע זה, והעובדה שישנתי רק שעה בו בזמן שמישהו החליט לעשות איתי כפיות (אני מרגיש כל כך מחולל ;-;) בנתיים יהיה רק סיקור אחד ועוד כמה מתישהו בהמשך השבוע. אולי גם פוסט שלם על על הרפתקואתי בפריסות בדרום, אבל זה אומר שאני אתחיל להפוך את זה לבלוג על צבא.

אני לא בטוח שאני רוצה בזה ד_ד…

Ghost in the Shell Stand Alone Complex- בעולם עתידני בו הגבול בין האדם למכונה והעולם האמיתי לעולם הקיברנטי מתשתש יותר ויותר מיום ליום, נוצרים סוגים חדשים של פשעים . כעזר מנגדם כמובן שנוצרים דרכים חדשים לעצור אותם. כנגד כל אותם פריצות מחשב מוחיות, חטיפת אנשים לצורך קצירת איבריהם וארגונים טרוריסטים הנלחמים בחלפים קיבורגים לגוף האדם הקימו את מדור 9 (sector 9), יחידת משטרה עילית המורכבת ממיטב האנשים עם מיטב החלקים. אך ברגע כל ההתרחשות, קיים טרוריסט רשת בשם “האיש הצוחק”, האקר גאון ובעל חיבה מוזרה לתפסן בשדה השיפון, שמצליח לתמרן את העולם המודרני כרצונו. האם מדור 9 יצליח להבין את מטרותיו של האיש הצוחק ולעצור אותו בזמן?

הרוח במעטפת מכלול העומד לבד. חיוך גדול!

אני חייב להודות שזו אחת הסדרות היותר כבדות שנתקלתי בהן מעודי. בתור אדם שאוהב לקרוא מד”ב מודרני נתקלתי בהרבה פילוסופיית בולשיט, אבל הרוח במעטפת מצליחה להעביר את שלה בצורה הכי טובה. סדרה זו שמורכבת בעיקר מפרקים ש”עומדים לבד” מציגים כל פעם דילמה חדשה שנצתרך לקחת בחשבון ברגע שנחליט לעבור מבשר ודם למתכת. כל פרק משאיר אותך עם חומר רב למחשבה לכן מומלץ לראות פרק ליום או אפילו פרק לשבוע. יותר מזה והצופה יכול לפספס את המסרים שהסדרה מנסה להעביר ואף לגרום לעומס על המוח במקרים מסוימים (ידועים מקרים מהאייקון האחרון של אנשים ששכחו מי הם רק מצפיה בסרט השני של הסדרה). בנוסף המוזיקה (שיר פתיחה ברוסית! מי היה מתאר לעצמו?!) האנימציה ועיצוב הדמויות גם הם מעולים. לאחר מחשבה מרובה אני נותן 9 בסולם בוקי.

ועד כאן מהבוקי. מי יתן וימעטו השמירות שאותן אצתרך לשמור.

להפתעתי גליתי השבוע שמעריב לנוער פרסם את הבלוג שלי(תחת “הוצא מהקשרו” אבל ניחא). בדיוק בזמן שבו החלטתי לשפר קצת את הגישה בבלוג שלי: ארגנתי את הביקורות שאותם כתבתי בבלוג זה לפי הABC. ברגע שיהיו מספיק אני כנראה אספק גם אירגון לפי עונת יציאה. בנתיים תהנו.

“צל של אדם מעורר רחמים הקשור לאפלה, מתנשא מעל אנשים, מביט עליהם מלמעלה ופוגע בהם, נשמה הטובעת בחטאים רבים…
אולי תנסה למות פעם אחת?”

משפט זה מסכם כל פרק של ג’יקוגו שוג’ו, נערת הגהנום. סדרה זו בכיכובה של מאמיקו נוטו בתור אנמה איי, נערת הגהנום, מחליטה להתמקד על פן אפל יותר באישיות האנושית: הנקמה. למה אנחנו מחפשים אחת וכמה אנחנו מוכנים לשלם עליה. יש אגדה אורבונית המספרת על אתר אינטרנט מיוחד. אם נכנסים אליו בחצות ניתן לרשום את שם האדם שבו רוצים לנקום, והוא ישלח מיידית לגהנום. אך לנקמה זו יש מחיר: שימות גם מבקש הנקמה ירד לתופת לנצח נצחים. הסדרה עוקבת אחרי האנשים שעושים את החוזה הזה עם אנמה איי. ברקע כתב חופשי שבתו איכשהו מקושרת לאנמה חוקר את האגדה האורבונית הזו בעודה תוהה על המוסרות של נקמה זו. הסדרה הזו מראה צדדים רבים על האנשים שרוצים לנקום, ומספקת מספיק סיבות לכאן ולכאן האם נקמה היא מוצדקת או לא. לצערי חוץ משני הפרקים האחרונים שהראו את העבר של אנמה לא ממש התמקדו עליה, במקום התמקדו על הכתב ובתו שאף אחד מהם לא מדובב על ידי מאמיקו נוטו. סגנון הציור קצת מפחיד עם העיניים הגדולות, אבל עלילה טובה ומוזיקת רקע שהתאימה במיוחד לאווירה הוסיפו המון. 8 מתוך 10 בסולם בוקי.

ג’יגוקו שוג’ו. אולי תנסה למות פעם אחת?

טאקהיטו קואיסו עשה הרבה תפקידים ודי מגוונים. אבל בנתיים התפקיד הכי משעשע שלו לדעתי זה בסינדרלה בוי. סדרה זו שהתחלתי לדבר עליו בפוסט בריין פאק, סינדרלות ומודל סאקאקי, אכן עמדה ברוב הצפיות שלי על סדרה שהשקעה הוא לא הצד החזק של המפיקים שלה. ראנמה ורלה מנהלים ביחד סוכנות בילוש, שסוף סוף הם מקבלים תיק מעניין בניגוד לבעלי חיות בית אבודות שבדרך כלל פונים אליהם. אך באמצע התיק בזמן שהם חדרו לקזינו, הם עלו על מבצע של הברחת נשקים של המפיה ומיד מתחיל אחריהם מרדף שמסתיים בתאונה קטלנית. שבוע עבר וראנמה מתעורר בזירת האירוע שגופו שלם ובריא אך שותפתו חסרה. הוא שפך דמעות על מותה הכנראה וודאי של רלה ומפעת כוחו חוזר לעסקי הבלשות לבד. מה שהוא לא יודע שבעצם הוא ורלה עכשיו חולקים את אותו הגוף וכל פעם בחצות הם מתחלפים בלי זכרון של מה שותפם עשה באותו יום. מעכשיו הוא ורלה חיים חיים כפולים בהם כל אחד מנסה לעשות בדרכו שלו את העבודה ומנסים למצוא את הסיבה והתרופה למצבם הלא רגיל. כמו שאמרתי, סדרה זו בהחלט לא יכולה להתגאות באנימציה שלה, שטובה רק במעט ממוסאשי שנעשה אחריו (כזכור גם את מוסאשי וגם את סינדלה בוי עשה מונקי פאנץ’, היוצר של לופין III), שיר פתיחה הזוי מעט, ועלילה שכנראה לא חשבו הרבה בשביל לכתוב. אך עדיין, בשילוב עם דמויות מוזרות עם עיצוב לא נורמלי בהרבה, כמו טרנסוויסט הדלוק על ראנמה ונער עשירים איטלקי הרודף אחרי רלה, מצליחים להוציא את מרבית ההומור שאפשר מכל פרק. וכך עם צחוק בלב אני נותן לסדרה הזו 8 מתוך 10 בסולם בוקי. אזהרה: מומלץ בעיקר למעריצי מוסאשי למינהם.

ועד כאן מהבוקי. מי יתן וירבו לפרסם את הבלוג שלי ברבים.